התורה מהי?

Can't See Hebrew?  Click Here!

מעשה במלך מפורסם שהחליט יום אחד לערוך ביקור באזורים הכפריים של מלכותו כדי לעמוד על המצב החברתי והכלכלי השורר שם. בהגיעו לשטח הררי בודד ראה להפתעתו ולתדהמתו כי אין אף איש היודע לקרוא או לכתוב, בכל הכפר. כתוצאה מכך, האוכלוסיה היתה שרויה בעומקי הבורות, האמינו באמונות תפלות, לא ידעו מאומה מהמתרחש בעולם הרחב. כיאה למלך להטבת עמו, ציווה המלך, מיד בחוזרו לארמונו, שישלח מורה לאותו כפר, מצויד עם ספרי לימוד.

כעבור תקופה מסוימת, חזר אליו המורה ובכי מר בפיו. "אותי גירשו ואת הספרים גזלו", סיפר המורה למלך. החליט המלך לערוך ביקור באותו אזור כבראשונה, כדי לדעת מה פשר הדבר. מה רבה היתה נבוכתו כשראה, בהכנסו לבתי הכפר, כי ספרי הלימוד, אשר נשלחו עם המורה לכפר, כולם תלויים על הקיר במקום בולט ולפניהם דולקים נרות שמן ומונחים שולחנות מלאי קטורת, צלחות של כסף וכו'. הסבירו לו אנשי הכפר "הנה קבלנו את הספרים היקרים אשר שלח אלינו הוד מעלתו, ואנו מכבדים אותם כמנהגנו ואנו ממשיכים בחיינו כרגיל, ומה לנו עם אותו איש אשר הביא לנו את הספרים?". "אוי לכם טפשים, קטני השכלה", זעק המלך, "את הספרים שלחתי אליכם כדי שתלמדו מהם בעזרת המורה, וכדי שתבינו כי דרך חייכם מוטעית, ואתם עשיתם מספרים אלה תועבה העולה על כל תועבותיכם אשר שנאתי".

וכן היה כאשר ניתנה תורה לעם ישראל על ידי המורה הנאמן בשליחות מלך עולם כדי להרחיק ולהבדיל את עם ה' מטעויות עמי קדם אשר האמינו בשדים ורוחות, מזלות ועין רעה, פולחני קסם, והיו דורשים ל"קדושים" מתים שיקומו לתווך ביניהם ואביהם שבשמים כביכול. אכן, את התורה קיבלו, ואותה שמו בתוך ארון והמשיכו ללמוד את דברי "חכמיהם" בעוד והנרות מלאי השמן דולקים לפני הארון. אבל התורה נשכחה ושבו ישראל לאמונות התפלות של עמי קדם, מאמינים בשדים ומזלות, קמיעות ושמירות, עין רעה וקברי צדיקים, וגם את המורה גירשו, כי אמרו, "לא בשמים היא" כלומר אפילו אם יצא קול מן השמים המזהירנו כי טעינו בפירוש התורה, אין אנו משגיחים בקול כי התורה כבר "שלנו" ואין לנותנה רשות להתערב - אלה דברי חכמי הרבניים בתלמוד ובמדרש מפורשים - והתורה נהפכה ל"דת", ל"מסורת", למצות אנשים מלומדה. יש אנשים כשרואים חתיכת לחם זרוקה לארץ, חשים להרימה ולנשק אותה, דבר שאין לו זכר בתורה, ואותם אנשים מבערים אש ביום השביעי - הורגים את היתוש ונותנים לזאב לטרוף.

שכחנו שהתורה היא עץ חיים ולא דת, שכחנו שהיא דורשת מאתנו להתנהג על פיה בכל רגע - בשכבנו ובקומנו, בחנות ובבית חרושת. היא אומרת לנו - ואהבת לרעך כמוך, זועקת לנו - צדק צדק תרדוף - ואנו שונאים את אחינו ורודפים כבוד ובצע.

לכן ירדה יד האמונה, פרשו רוב ישראל ממחנה המאמינים, כי אין שומרי אמונים, אין אנשי אמת. שקר דיברו הטפשים האומרים כי עם ישראל מתקיים בזכות השפה העברית, בזכות שנאת הגויים, בזכות "האף היהודי", בזכות הרצל וז'בוטינסקי -

הבה, אחים, נתבונן במעשינו, נסיר את אלוהי הנכר מקרבנו, נשוב אל האמת כאשר לימדונו נביאינו. נטהר את מחשבותינו, נחפש בתורה ובכתבי הקודש ועל פיהם ניישר את דרכנו. לא נפנה לאובות ולידעונים, לא נאמין בדברי כזבים. נאמין בדת משה ולא במצוות אנשים, נדבר אמת ולא שקרים, לא נלך בדרכי ערלים, נתחזק במצוות ובמעשים טובים.

ומה יהיה כלי המדה שלנו. לפני כל מעשה אשר נעשה נשאל - האם זה כרצון מי שהורה לנו דרך טובה? האם דבר זה ככתוב בתורה? האם זה דבר אמת או אמונה תפלה? האם שורשו בדברי נביאינו? האם התורה חייבה אותנו לעשות כך?!

סוף דבר התורה אין "דת" ככל הדתות. היא תוכנית לכל החיים. הצרה היא שבמשך הדורות אנשים "חכמים" כיסו אותה באלפי פירושים נוגדים, והסתירו את כוונתה הפשוטה ועל ידי כך הטעו את העם. לכן עלינו להזהר, פן יבקרנו המלך וימצאנו עוסקים בתועבה.

http://www.karaite-korner.org/light-of-israel/